<h1>ספר התרומות שער נ"ד</h1>
<h2>דף קי:</h2>
גרסינן בכתובות פרק שני דייני גזרות [ק"י ע"ב] ת"ר המוציא שט"ח על חברו כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל. כתוב בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב סתם, הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל, הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו. בריתא זו הרי אנו צריכין לפרשה וכך מתפרשת, דע כי היא מתחלקת לשלשה פסקות וכל אחת חלוקה בדינה מחברתה, רישא מיירי בשטר שכתוב בו פלוני לוה מפלוני מאה דינרין במדינת בבל, אך לא פירש כמה משקל הדינר, ואף לא פירש ממטבע העובר במדינת בבל, אבל הזכיר שהמלוה נעשית בבבל ובבבל אינו יוצא כי אם מטבע אחד, בזה אנו דנין שכיון שכתב באותו שטר שבבבל נעשית אותה הלואה אע"פ שלא פירש שממטבע העובר במדינת בבל היתה ההלואה מסתמא אנו דנין שבמקום שנכתב השטר מאותו מקום היו הדינרין וכן המטבע העובר ביניהם באותו זמן באותו מקום הלוהו, והואיל ואין שם שני מיני מטבעות ממעות בבל מגבהו בכל מקום שימצא הלוה שיהא דר בו בשעת תביעתו אפילו ימצאנו בארץ ישראל, דאנן בתר שעבודא אזלינן ולאו בתר גוביינא הואיל ופירש בשטרו באי זה מקום נעשית ההלואה. ואע"ג דבכתובה אזלינן לקולא וכדתנן נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה מעות ארץ ישראל, אלמא בתר גוביינא אזלינן, לא גמרינן מינה, דהא קי"ל כרבי אבא דאמר מקולי כתובה שאנו כאן. וכן אם כתוב בשטר החוב שנעשית ההלואה בא"י מגבהו ממעות א"י, אלמא מסתמא י"ל שבמקום שנכתב השטר ממטבע היוצא שם היתה ההלואה ופורע לו מהן אפילו יהיה המטבע חזק מאד הואיל ואין יוצא שם כי אם מטבע אחת. זו היא הפסקא הראשונה. הפסקא שנית היא כתוב סתם הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל. פירוש, שטר שכתוב בו פלוני לוה מאה דינרין וסתם מקום שנעשית בו ההלואה, כלומר שאין כתוב בשטר כלל לא בבל ולא א"י ולא שם מקום מפלוני כלל ואף לא פירש משקל הדינרין כמה משקל כל דינר ודינר, הילכך יש לנו ללכת בזה במקום שמוציא הלוה שהוא בשעת תביעה. והכי דיינינן ליה, אם מצאו [המלוה ללוה] בשעת תביעת הלואתו בבבל ובבבל אין יוצא שם כי אם מטבע אחת הרי זה גובה ממנו ממעות בבל, שאנו מחזיקין אותו בשתי חזקות, האחת שבמקום שדר בו עכשו היה דר בו משעת הלואה, שאין מנהג העולם להיות מטלטל ועולה ממקום למקום אחר, והילכך נעמידנו בחזקתו ונאמר כאן נמצא וכאן היה מעולם, ואחר שנאמר חזקה זו נאמר כמו כן חזקה אחרת שדרך העולם שלוה לעולם מטבע היוצא במקום שדר בו, וזה כיון שאנו מוחזקין שדר היה במקום הנמצא עכשו כשלוה הילכך ממטבע המיוחד לשם לוה. והוא שאין במדינה יוצא כי אם מטבע אחת ולפיכך אנו דנין הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל הוציאו בא"י מגבהו ממעות א"י. הפסקא השלישית כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו. ואוקימנא לה בגמ' [כתובות שם] דכתיב ליה מטבע. וה"פ כתוב בשטר פלוני לוה מפלוני מנה כסף מטבע, [וה"ה] אם כתוב בו פלוני לוה מפלוני מאה דינרין, וכתוב בו שבבבל נעשית ההלואה, ומיירי שיש בבבל שתי מטבעות שיוצאין שם, בזה ודאי יד בעל השטר על התחתונה, ואע"פ שיש לו להגבותו ממעות בבל מ"מ אי זה מהן שיצא בבבל אפילו הפחות שבהן מגבהו. וכן אם כתוב שם כסף אלא שאין שם מקום כלל שנעשית בו ההלואה אע"פ שאנו דנין שבמקום שמוצאו שדר בו הלוה ותובעו לשם שמטבע היוצא באותו מקום מגבהו, אעפ"כ אם יוצא באותו מקום שזה דר בו וזה תובע אותו שם ושם יוצאין שתי מטבעות יכול הלוה להגבותו אפילו מן הפחות שבשניהם, דיד בעל השטר על התחתונה. נמצא עכשו ששטר שכתוב בו שם המקום שנעשית בו ההלואה אע"פ שלא פירש משקל הדינרין ואע"פ שלא כתב בו מטבע העובר במדינה זו שנכתב בו, אם אין באותה מדינה אלא מטבע אחת מגבהו מאותו מטבע בין חלוש בין חזק, ואם יוצאין בה שני מטבעות נותן לו הפחות שירצה, ואם כתוב בו פלוני לוה מפלוני מאה דינרין ולא כתב שם המקום שנכתב בו, באי זה מקום שידור בו הלוה בזמן שתובעו מאותו מטבע מגבהו אם אינו יוצא שם כי אם מטבע אחת, ואם יוצאין בה שתי מטבעות נותן לו הפחות שבהן אחר שהדינרין היו סתם. ומסתברא דדוקא בשאין יכול להתברר בעדים באי זה מקום היה דר בשעת הלואה, אבל אם יכול לברר שנטלטל וגלה ובמקום שהוא נטלטל היה חלוש יותר ממקום שדר בו עכשו בשעה שתבעו המלוה, בודאי מגבהו ממטבע של אותו מקום שיברר שהלוה היה דר בו בשעה שלוה אע"פ שאין בשטר ההלואה שם המקום שכתוב בו אותו שטר. והיכא שכתוב בו דינרין סתם או כסף סתם ובא לגבות ממנו מקום שיצא בו השטר, על זה כתב הרמב"ם ז"ל [מלוה פי"ז ה"ט] שאם טען הלוה שהמעות שאני חייב לו מכסף שהוא פחות מזה המטבע ישבע הלוה ויטול. ולא בריר לן. גם כתב הרב ז"ל מכאן אתה למד ששטר שאין בו שם מקום שנכתב בו כשר הוא לכל דבר וה"ה לשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר, אע"פ שעדות זו אין אתה יכול להזימה אין מדקדקין בדיני ממונות בדרישה וחקירה כמו שיתבאר במקומו, ע"כ. וכתב הר"א בר יצחק ז"ל כתוב בו כסף סתם מאי זה מטבע שירצה מגבהו, פירוש שכתוב בו בשטר פלוני לוה מפלוני מאה כסף. ומקשינן בגמ' [שם] ואימא ניסכא, פירוש נימא שיתן לו מאה כסף למשקל הפחות לכל המשקלות, שפעמים ששוקלין כסף לחרובין או לשעורין הנקראין רובה. ומשנינן דכתיב ביה מטבע, שכתב בשטר פלוני לוה מפלוני מאה כסף וזה המטבע יתנהו לזמן פלוני, וכדגרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ה ע"ב] ת"ר כסף אין פחות מדינר כסף, ואקשינן ואימא נסכא אמר רבי אלעזר דכתיב ביה מטבע, ומקשינן ואימא פריטי א"ר פפא פריטי דכספא לא עבדי אינשי, הלכך אם כתוב בו פלוני לוה מפלוני כסף וכתוב בו מטבע נותן לו דינר כסף מן המטבע הפחות שימצא. כתוב בו כסף דינרין או דינרין כסף אין משמעותו פחות משני דינרין כסף, והכי קאמר יש לך אצלי כסף כשני דינרין של זהב. ות"ר זהב אין פחות מדינר זהב, זהב דינרין ודינרין זהב אין פחות משני דינרין זהב, זהב בדינרין אין פחות משני דינרי כסף זהב. ומקשינן ודילמא תרין דינרין דדהבא פריכא קאמר, ומשני אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה, והילכך הכי משמעותיה יש לו אצלי דהבא כשני דינרין של כסף. ואקשינן מאי שנא רישא מאי שנא סיפא, ואוקמא רב אשי רישא דכתיב ביה דינרי סיפא דכתיב ביה דינרין. ויש מן המפרשים שפירשו דמוקמינן פלוגתא בין נקוד חירק לנקוד סגול. ואיכא דמפרש דמוקמינן פלוגתא בין נון ללא נון.
